1. משפחה או חברים – מקור המימון הראשוני הנפוץ ביותר.
2. משקיעים פרטיים – משקיעים פרטיים הם בעלי ממון שמעוניינים בהרחבת עסקיהם או תיק ההשקעות שלהם. למי שהתמזל מזלו ויש לו הקשרים הנכונים משקיע פרטי (אנג’ל) יכול לספק מימון עד להשקעה הבאה או הון חוזר ראשוני תמורת מניות
   בבעלות החברה ע”פ הערכת שווי ראשונית של החברה מול סכום ההשקעה.
3. משקיעים חיצוניים שהם לא פרטיים – מוסדות כלכליים כגון קרנות הון סיכון, אשר מחפשות להשקיע במוצרים חדשניים ורלוונטיים לשוק ספציפי. בד”כ לא בשלבי ההקמה (Seed).
   ישנן גם מוסדות ציבוריים כמו ה”חממות טכנולוגיות” או “המדען הראשי” שמעוניינות לעודד חדשנות ופיתוח טכנולוגי על ידי מענקים על פי עמידה בקריטריונים מסוימים. מוסדות כגון אלה מוכנים לממן חלק מההשקעה בתנאי שליזם יש הון ראשוני (שיכול להגיע ממשקיע פרטי). חלק מהקרנות פועל ע”פ מודל רווח עתידי באחוזים מוסכמים ממוצרים שימכרו וחלק מספקות מענק ללא שותפות ברווחים.
4. אתרים לגיוס המונים – פלטפורמה שהפכה פופולארית בשנים האחרונות. אתרים שאליהם מקושרים צרכנים שאוהבים להקדים את השוק (Early adaptors) ומוכנים לשלם מראש עבור מוצרים שאינם קיימים. האתר מציגים קונספטים שברוב המקרים עדיין אינם מיוצרים וחבילות רכישה שונות המקנות יתרונות לרוכש המקדים. לכל “מוצר” נקבע רף כספי שיש להגיע אליו אחרת יוחזרו דמי הרכישה המוקדמת לרוכשים והפרויקט לא יצא לפועל. הרף שנקבע אמור לאפשר להשלים את תהליך הבאת המוצר לשוק ולספקו ללקוחות. גם מותגים מוכרים וותיקים משתמשים בפלטפורמות הנ”ל להצגת קונספטים חדשניים וקבלת תגובות מהשוק.

מעצב שמתמחה בתחום הצעצועים צריך לשלוט בכל תקני הצעצועים במדינות השונות. המעצב צריך להכיר חומרים רלוונטיים לשימוש וכמובן להכיר את הטרנדים בקטגוריות השונות בהן הוא מפתח. צעצועים הם מוצרי צריכה לכל דבר ובחירה בחומרי גלם ובטכנולוגיות יקרות מדי יכולה לגרום לכך שהלקוחות יעדיפו אופציות פחות יקרות על המדף.

מעצב שמתמחה בתחום הצעצועים צריך לשלוט בכל תקני הצעצועים במדינות השונות. המעצב צריך להכיר חומרים רלוונטיים לשימוש וכמובן להכיר את הטרנדים בקטגוריות השונות בהן הוא מפתח. צעצועים הם מוצרי צריכה לכל דבר ובחירה בחומרי גלם ובטכנולוגיות יקרות מדי יכולה לגרום לכך שהלקוחות יעדיפו אופציות פחות יקרות על המדף.